**** חוזרים בקרוב ! ****    לקוחות יקרים, לאחר העדרות ממושכת בשל תקלה טכנית אנחנו חוזרים בקרוב, טובים יותר ואדיבים יותר, ממתינים בקוצר רוח למפגש המחודש אתכם הלקוחות.

 

קלווין קליין

 
Calvin Klein 2011 Shankbone.JPG

קלווין ריצ'רד קליין (באנגליתCalvin Richard Klein; נולד ב-19 בנובמבר 1942, בניו-יורק שבארצות הברית) הוא מעצב אופנה אמריקאי ממוצא יהודי שהקים את חברת האופנה הנושאת את שמו, "קלווין קליין". כן הקים על שמו סדרות בשמים.

ביוגרפיה

קליין נולד למשפחת מהגרים יהודית בברונקס, ניו-יורק. הוא למד במכון לאופנה וטכנולוגיה בניו יורק בין השנים 1959-1962; מאוחר יותר, ב-2003, קיבל תואר דוקטור לשם כבוד מטעם מכון זה. בתקופת לימודיו במכון פגש את ג'יין סנטר, הם נישאו ב-1964 ונולדה להם בת. לפני שהחל לעבוד כמעצב עצמאי הוא עבד כשנתיים כעוזר למעצב דן מילשטיין, שם סייע בעיצוב חליפות לגברים.

ב-1968 הקים את חברת האופנה "קלווין קליין", עם חברו מילדות בארי שוורץ; קליין עסק בעיצוב בחברה ואילו שוורץ התמקד בניהול העסקי שלה. תחילה מכרה החברה מעילי נשים, בהמשך התפתחה לביגוד ספורט, ובשנות ה-70צברה פופולריות ומכרה קולקציות הכוללות מגוון רחב של בגדי נשים. בתקופה זו השיק קליין גם את קולקציות מכנסי הג'ינס הידועות שלו, ובחר בדרכי פרסום חדשניות יחסית לשיווקן - פרסומות בעלות אופי מיני ופרקטי. ב-1982 החל לעצב תחתוני גברים ושיווק גם אותם באופן חדשני, בכך שהפך את תחתוני הגברים ממוצר פונקציונלי ופשוט למוצר אופנתי ונחשק.

בשנות ה-70 וה-80 השיק קליין מספר סדרות בשמים פופולריות, בהן "Obsession", "Eternity" ו-"Escape". ב-1993 השיק את סדרת הבשמים החדשנית "cK One", בושם יוניסקס המתאים לנשים וגברים כאחד. במקביל, בשנה זו זכה קליין בפרס השנתי של מעצבי האופנה הן עבור קולקציית הנשים שלו והן עבור קולקציית הגברים, ובכך היה הראשון שזכה בשני הפרסים באותה שנה. כמו כן, משנת 2005 לערך השיק בושם פופולרי נוסף ושמו Euphoria .

קליין הרחיב את עסקיו מעבר לארצות הברית, וכיום קיימים סניפים של החברה גם באירופהאסיה ויפן. החברה כוללת שלושה ענפים: קולקציית קלווין קליין לגברים, נשים ובית; cK לגברים ונשים; ו"ג'ינס cK" לגברים, נשים וילדים.סלבריטאים רבים נוהגים ללבוש את עיצוביו, בהם ג'וליה רוברטסגווינת' פלטרו וסנדרה בולוק.

חלק ממסעות הפרסום החדשניים של קליין עוררו ביקורת רבה, כגון פרסומות שנויות במחלוקת מ-1993 בהן הופיעה קייט מוס בעירום בסגנון ה"הרואין שיק", שכללו ביקורת של נשיא ארצות הברית ביל קלינטון על השימוש בסגנון זה; וכן פרסומות משנת 1995 שכללו מתבגרים בסצינות מיניות שונות.

ב-1986 נישא קליין בשנית לקלי רקטור, שעבדה בחברה שלו. הם התגרשו ב-2006.



דולצ'ה וגבאנה

 
Dolce and Gabbana logo.png

דולצ'ה וגבאנה (באיטלקיתDolce & Gabbana) היא חברת אופנה שהוקמה על ידי המעצבים האיטלקים דומניקו דולצ'ה (יליד פלרמוסיציליה) וסטפאנו גבאנה (יליד מילאנו) ב-1985. דולצ'ה וגבאנה ידועים, בין היתר, בזכות עיצוב תלבושות לכוכבי קולנוע. הם עיצבו בגדים עבור מדונהמוניקה בלוצ'יאיזבלה רוסליניקיילי מינו ואחרות. מרכז החברה בעיירה לניאנו ליד מילאנו. שני המייסדים היו גם שותפים לחיים; במישור האישי נפרדו דרכיהם בשנת2005, אך העסק מתנהל כבעבר.



קוקו שאנל

 
גבריאל "קוקו" שאנל
19 באוגוסט 1883 – 10 בינואר 1971
Coco Chanel.jpg
ידועה בשל ייסוד בית האופנה "שאנל"
שנות הפעילות 19091971
מקצוע מעצבת אופנה

גבריאל בונר שאנל (בצרפתיתGabrielle Bonheur Chanel;‏ 19 באוגוסט 1883 - 10 בינואר 1971), הידועה בכינויה קוקו שאנל, הייתה מעצבת אופנה צרפתייה. היא עמדה בראש בית האופנה "שאנל", הקרוי על שמה, ושנות פעילותה בו היו משנת 1909 עד מותה בשנת ב-1971.

שאנל נחשבת לחלוצה בתחום האופנה המודרנית ובתרומה לתנועה הפמיניסטית דרך עיצוביה. שאנל עיצבה בגדים פשוטים ונוחים לנשים - בניגוד למקובל בתקופתה - ואף מיוחס לה הוויתור על המחוך כפריט אופנה הכרחי. בשל תרומתה זו, שאנל היא מעצבת האופנה היחידה המופיעה ברשימת "100 האישים המשפיעים של המאה ה-20" של המגזין טיים.‏[1]

 


 

ביוגרפיה

תחילת דרכה

שאנל נולדה בעמק הלואר שבצרפת, וגדלה עם שני הוריה חסרי ההשכלה וחמשת אחיה. כאשר הייתה שאנל בת שש מתה אמה משחפת. אביה, אלברט שאסנל (שם המשפחה המקורי), שנותר עם ששת הילדים, פיזר אותם אצל קרובי משפחה שונים, בעוד שאנל הגיעה לבית יתומים של מנזר קתולי.‏[2] באותה תקופה למדה מהנזירות תפירה וספגה מהן סגנון לבוש פשוט, שלימים יאפיין את עיצוביה.
כשהגיעה לגיל 18, עזבה שאנל את בית היתומים והחלה להופיע כזמרת מועדונים בערים מולין ווישי, שם אימצה את הכינוי "קוקו". בגיל 22 פגשה באטיין בלסאן, מגדל סוסים עשיר, והייתה הפילגש שלו במשך תקופה קצרה. לאחר מכן עזבה שאנל את בלסאן בשביל חברו ארתור אדווארד "בוי" קפל, שהיה איש עסקים אנגלי. ב-1910, בזכות עזרה כלכלית מהשניים, פתחה שאנל חנות כובעים בפריז.‏[3]

ב-1913 פתחה - שוב הודות ל"בוי" קפל - שתי חנויות נוספות, אחת בעיר התיירות ביאריץ והשנייה בדוביל שבנורמנדי, והחלה לעצב ולמכור גם בגדים.

תחילת הקריירה

קוקו שאנל בחברת בוי קפל, לבושה בסגנון גברי שאפיין אותה.

שאנל החלה לצבור פופולאריות, בעיקר בקרב החברה הגבוהה. היא פתחה את הסטודיו המרכזי של המותג בפריז, מול מלון ריץ בו התגוררה. בשנת 1922 הוציאה שאנל את הבושם שאנל מספר 5 והייתה למעצבת האופנה הראשונה שהוציאה בושם. הבושם של שאנל היה שונה מבשמים שקדמו לו בכך שלא התבסס על ניחוח מפרח אחד, כפי שהיה נהוג עד אז, אלא הורכב מתערובת של 50 ריחות שונים. הצלחתו של הבושם מיוחסת לעתים למרילין מונרו שפירסמה אותו כבושם בו היא משתמשת. כשהיא הולכת לישון, נהגה מונרו לומר, היא מפזרת על עצמה שאנל 5 - "I wear Chanel number 5".
"שאנל מספר 5" נחשב לבושם הנמכר ביותר בעולם עד היום.‏[4]

שנות העשרים היו שנים של שגשוג עבור בית האופנה של שאנל. היא שינתה את דפוסי הלבוש הנהוגים באותה תקופה והשפיעה רבות על האופנה המודרנית הנהוגה עד היום. מלבד עיסוקה באופנה, הפכה שאנל גם לאשת החברה הגבוהה בצרפת של אותה התקופה. היא עיצבה תלבושות עבור הבלט רוס, חברה לאישים מפורסמים כמו ז'אן קוקטו ופאבלו פיקאסו ואפילו ניהלה רומן קצר עם המלחין איגור סטרווינסקי.‏[5]

קשיים ופריחת העסק מחדש

בתקופת השפל הגדול ספג בית האופנה של שאנל נזקים כלכליים, אך היה זה רק כאשר הוכרזה מלחמת העולם השנייה ששאנל החליטה לסגור את העסק.
לאחר פלישת הנאצים לצרפת ב-1940, החלה שאנל לנהל רומן עם קצין נאצי בכיר, ובזכות קשרים אלה קיבלה אישור מיוחד להישאר בדירתה המפוארת במלון ריץ שבפריז.‏[6] בתום המלחמה, ב-1944, זכתה שאנל לביקורות חמורות מהציבור הצרפתי בשל קשריה עם הנאצים. כתוצאה מכך עברה לשווייץ, על מנת לאפשר למוניטין הרע שנוצר לה בצרפת להירגע.
בשנת 1954 חזרה שאנל לצרפת ולתעשיית האופנה שהשתנתה בעשר השנים האחרונות. בשנים בהן נעדרה שאנל מצרפת, עלה בית האופנה של כריסטיאן דיור והחזיר לאופנה את המראה הנשי. על מנת לזכות חזרה בפופולאריות של המותג, יצאה שאנל מהשוק האירופאי לארצות הברית. בארצות הברית זכתה שאנל לפופולאריות בקרב אנשי הוליווד, ביניהם אודרי הפבורן וגרייס קלי.‏[2] בסוף שנות החמישים והשישים שאחריהן חזרה שאנל למעמדה הקודם וזכתה להכרה כמעצבת אופנה נחשבת עוד בחייה.

שאנל המשיכה לעבוד עד יומה האחרון. היא נפטרה מהתקף לב ב-1971. מאז, עבר מפעל הבשמים של שאנל לשותפה לעסק, פייר ורטהיימר, אשר רכש בהמשך את בית האופנה כולו. לאחר מותו של פייר עבר בית האופנה לבנו, אלן, שהחליט לנסות ולשחזר את ימי התהילה של שאנל בחיפוש אחר מעצב חדש. וכך, ב-1983 הציע אלן את תפקיד המעצב הראשי לקרל לגרפלד, שעומד בראש המותג ובית האופנה "שאנל" עד היום.‏[7]

השפעותיה

דוגמנית חובשת כובע בעיצובה של שאנל, 1912

עיצוביה של שאנל התאפיינו בפשטות ובאלגנטיות, בקווים גאומטריים וצורות פשוטות, פונקציונליים ונוחים לעבודה. שאנל נחשבת לאדם שתרם רבות לתנועה הפמיניסטית באמצעות עיצוביה שעזרו לשחרר את האישה ולהעניק לה נוחות, זאת למרות ששאנל דיברה בעיקר על נשיות ומעולם לא התייחסה לפמיניזם.

בשנת 1916, לקראת סוף מלחמת העולם הראשונה, תקופת הבל אפוק - שהתאפיינה באופנה נשית רהבתנית שכללה מחוכים, שמלות ארוכות ובדים כבדים - הסתיימה. שאנל הייתה המעצבת שהובילה את השינוי באופנה מתקופת הבל אפוק לתקופה המודרנית. שאנל הבינה שצרכניות הבגדים בתקופה שלאחר המלחמה מעדיפות נוחות על פני רהבתנות ולכן עיצבה בגדים בהתאם.

Cquote2.svg

לבוש מוֹתָרוֹת חייב להיות נוח, אחרת זו לא מוֹתָרוֹת.

Cquote3.svg
– קוקו שאנל‏[5]

תרומתה הנחשבת ביותר, המהווה אף היא גורם מקשר בין שאנל לפמניזם, הייתה הוויתור על השימוש במחוכים, שנחשבו עד לאותה תקופה לאביזר לבוש נשי הכרחי. בנוסף, הייתה שאנל למעצבת הראשונה שהכינה בגדי נשים מבד הג'רסי - בד קל וגמיש - שעד לאותה תקופה היה בשימוש בעיקר לבגדים תחתונים. היא קיצרה את החצאיות, שנהגו להיות ארוכות ומלאות בד, וחשפה את השוקיים.

ב-1925, הציגה שאנל את פריט הלבוש שלימים יהפוך לפריט המאפיין את אופנת שאנל - חליפה בשלושה חלקים. זהו פריט לבוש מודולרי - ניתן לשלב ולהחליף בין החלקים השונים. בנוסף, הבגד נוח - החולצה רחבה ולא חונקת; בחצאית יש קפלים כדי לאפשר תנועה רחבה ולא מוגבלת. הבדים הם בצבעים חלקים ולא מצועצעים. פריט נוסף שאפיין את שאנל היה השמלה השחורה הקטנה, שכיום נחשבת ל"פריט חובה" במלתחה הנשית. שאנל הייתה המעצבת הראשונה שלקחה את הבד השחור, שהתקשר בעיקר לאבל, ויישמה אותו בבגדי ערב.‏[5]

בשנת 1923, לאחר הפלגה מפריז לקאן ביאכטה של הדוכס מולינגטון, הופיעה שאנל בעור שזוף. עד לאותו יום, השיזוף לא נחשב מעולם לאופנתי. ההופעה הפומבית של שאנל עם השיזוף נתנה את האות לשינוי התפיסה האסתטית של גוון העור בציבור, ונחשבת לתחילת אופנת השיזוף.‏[8]

כאמור לעיל, נודעת שאנל גם בזכות הבושם "שאנל מספר 5" אותו פיתחה, שהורכב מתערובת של ריחות שונים ובכך חולל מהפכה בענף הבשמים.




Abercrombie & Fitch


אברקרומבי ופיץ'
Abercrombie & Fitch
לוגו אברקרומבי ופיץ'
סוג: חברה ציבורית (הבורסה לניירות ערך בניו יורק
שנת הקמה: 1892
משרד ראשי: ניו יורקניו יורקארצות הברית
מייסדים: דייוויד אברקרומביעזרא פיץ'
אנשי מפתח: דייוויד אברקרומביעזרא פיץ'מייק ג'פריז
מוצרים עיקריים: בגדיםבשמיםתכשיטים
שווי שוק: 3.749 מיליארד דולר (2007)
הכנסות: 422.19 מיליון דולר (2006)
www.abercrombie.com

אַבֶּרקְרוֹמְבִּי וְפִיץ' (Abercrombie & Fitch) הוא מותג אופנה אמריקאי יוקרתי שנוסד על ידי המעצבים דייוויד אברקרומבי ועזרא פיץ'. המותג שקיים משנת 1892 ובעל מחזור כספי שנתי של מיליארדי דולרים בשנה, נחשב למותג המצליח ביותר בארצות הברית והוא ממותג כקז'ואל יוקרתי, הכולל את חמשת המותגים: אברקרומבי ופיץ', אברקרומבי קידסהוליסטרגילי היקס ו־RHUEL No. 925. המותג פועל בעיקר בארצות הברית,קנדה ובריטניה.

 


 

היסטוריה

אברקרומבי ופיץ' נוסד על ידי דייוויד אברקרומבי ב־4 ביוני 1892 בניו יורק, תחילה כחברה לציוד ספורט שנקראה "Abercrombie Co.". בשנת 1900 הצטרף אליו עזרא פיץ' והחברה הפכה ל-Abercrombie & Fitch Co (החברה מוכרת גם כ"A&F", "ANF" ו"AF".). באופן רשמי. בשנת 1907, לאחר מחלוקת בין שני השותפים, עזב דוד אברקרומבי את החברה והשאיר אותה לידי עזרא פיץ'. מרגע זה אופייה של החברה השתנה וזו הפכה לחברת אופנה, תחילה לביגוד נשים. ב-1920 נפתחה החנות הראשונה של המותג, בשדרה החמישית במנהטןניו יורק (חנות הפועלת עד היום). מרגע זה הפך המותג לאחד המותגים החמים ביותר בשוק האופנה בארצות הברית. ב־15 באוקטובר 2004 הפכה לחברה הראשונה שהחרימה את הצמר האוסטרלי (בשל התעללות בכבשים) .ב־2007 נפתחה החנות הראשונה של המותג מחוץ לצפון אמריקה, בלונדון. בסוף שנת 2008 חלה ירידה של כמעט שליש במכירות של החברה, ככל הנראה בגלל המשבר הכלכלי העולמי, ובשל העובדה שבניגוד ליריבותיה, החברה סירבה להוריד מחירים. ב־אוקטובר 2009 נפתחה חנות דגל במילאנו שבאיטליה, וכן נפתחה חנות דגל בטוקיו, שהיא החנות הגדולה ביותר של המותג בעולם, והגבוהה ביותר במזרח, בעלת 11 קומות.

מוצרים

החברה מייצרת בגדים בבסיס יומיומי הנחשבים על ידיה ועל פי טענתה לאיכותיים ונשמרים לאורך זמן. החברה אינה מייצרת ביגוד ערב אלגנטי, אלא ביגוד ליום יום בעיצוב צעיר. פעמים רבות החברה התחילה אופנות משלה. בנוסף לבגדים רגילים, מייצרת החברה גם בגדי ספורט, כגון כפכפים, כובעים, תכשיטים, בשמים ועוד. סמליל המותג הוא ציור של אייל קורא.

שיווק

לאברקרומבי ופיץ' שיטת שיווק מיוחדת. לפי השיטה, החברה פותחת מספר מצומצם של חנויות, מה שהופך את המותג למסתורי ולקשה להשגה, וחנויותיה הייחודיות הופכות לפופולאריות ועמוסות במיוחד. בנוסף, בחנות המקוונת נמכרים כמעט ורק עודפים. למרות המחירים הגבוהים במיוחד של מוצריה, אלה נמכרים בקצב גבוה, והמותג נחשב למותג המצליח ביותר בארצות הברית. החברה הייתה לחברה הראשונה בעולם שמפרסמת באמצעות קטלוגים שנמכרים בכסף. הקטלוגים של החברה מאופיינים בצילומי דוגמנים בשחור לבן, ובהם דוגמנים המוצגים באופן מיני. שיטת שיווק זו הוכחה רבות[דרוש מקור] כשיטת שיווק יעילה ביותר. דוגמני החברה נבחרים מידי שנה מתוך המוכרים בחנויותיה, שבהן מקפידים להעסיק מוכרים לפי המראה החיצוני שלהם (דבר הגרם למספר לא קטן של תביעות כנגד החברה). חנויות הדגל של החברה ממוקמות בניו יורק, בלוס אנג'לס, בלונדון, במילאנו ובטוקיו, ואלו מפורסמות בשל התורים הארוכים בכניסה לחנות. החנויות של החברה מעוצבות באופן ייחודי; מרבית החנויות חשוכות ומושמעת בהן מוזיקת דאנס בעוצמה גבוהה, אולם אינן בולטות מבחוץ. החנות המפורסמת ביותר של החברה היא חנות הדגל בשדרה החמישית במנהטןניו יורק. חנות בעלת 4 קומות ומפורסמת בעיקר בגלל התור הארוך במיוחד המשתרך בכניסה אליה ובעלת העיצוב החשוך והמוסיקה החזקה וריח הבושם המפורסם של החברה. לאורך השנים המותג צבר תאוצה ועם זאת החלו השערוריות. באמצע 2013 נפתחה מחאה אינטרנטית ויראלית שסחפה אחריה המוני גולשים זועמים על היחס של החברה אל קבוצות בחברה. באחד מראיונותיו אמר מייק ג'פריס, מנכל החברה כי:בחברה יש ילדים מגניבים ויש ילדים לא מגניבים, אנחנו הולכים עם הילדים המגניבים. על כל זאת, החברה הפסיקה לייצר בגדים מעל המידה הבינלאומית LARGE ולכן חלק מהאוכלוסייה לא יכול ללבוש את בגדי המותג. אחרי ראיונו של ג'פריס התחילה מחאה אינטרנטית ויראלית שנקראה Fitch The Homeless ומטרתה הייתה לייצב את המותג כנגיש לכל שכבות האוכלוסייה ולמחוק את מיתוג הקזואל היוקרתי.

המותג בישראל

עד שנת 2010 לא התקיים ייבוא רשמי של החברה לישראל, למרות המאמצים להביא את המותג הייחודי לארץ. בשנת 2010, היה ניתן למצוא עודפים של Abercrombie & Fitch ברשת החנויות 'J' קניון ארנה וממילא‏.

ב-6 ביוני 2011 נפתחו שלוש חנויות של המותג בקניון רמת אביבקניון ארנה בהרצליה ובממילא בירושלים, כאשר משווקת המותג בישראל היא "סקאל הולדינגס" שנמצאת בבעלותו של חיים סקאל. שלוש החנויות בארץ משווקות גם בגדי המותג העילי Hollister Co שהוא המותג הצעיר של החברה ובהמשך גם את מותג הלבשה התחתונה של אברקרומבי: Gilly Hicks. מסיבה לא ידועה החנויות לא נפתחו עם הד תקשורתי בניגוד לחנויות במדינות אחרות ושמן של החנויות הוא: A&F Brands Factory Store ולא Abercrombie & Fitch. לאחרונה נפתחו סניפים נוספים של הרשת בפארק הקרח באילת, בקניון הזהב בראשון לציון ובגרנד קניון בבאר שבע. סניפים אלו מצטרפים לסניפים הקיימים בקניון ארנה בהרצליה, קניון רמת אביב ושדרת ממילא בירושלים. ב- 2013 נפתחה החנות השמינית של המותג בגראנד קניון שבאר שבע. מראה החנויות בישראל שונה מחנויות הדגל בעולם: גודלן של החנויות בעולם עולה על 1000 מ"ר ובישראל גודל החנויות נעות בין 50 מ"ר - 300 מ"ר בלבד. החנויות בעולם חשוכות למדי ובכניסה לחנות מחכה לבאיה גבר עם חזה חשוף המצטלם עם הבאים לחנות, ריח הבושם המפורסם של המותג: Fierece נמצא בחנות כל הזמן‏



ג'ורג'ו ארמני


ג'ורג'ו ארמני

ג'ורג'ו ארמני (Giorgio Armani) (נולד ב-11 ביולי 1934) הוא מעצב אופנה איטלקי, בעל חברת אופנה בשם זהה, הידוע בעיקר הודות לקולקציית בגדי הגברים שלו.

 


 

תולדות חייו

ארמני נולד בפיאצנזה שבאזור אמיליה-רומאניה שבאיטליה. הוא למד רפואה, אך מצא את תשוקתו בצילום, לפני שנקרא לשירות לאומי ב-1957. לאחר מכן עבד בחנות כלבו בשם 'La Rinascente' כמעצב חלונות ראווה. משנת 1961 עד 1970, עבד ארמני בתור מעצב בבית האופנה "נינו סירוטי" (Nino Cerruti) 

. ולאחר מכן עזב את המשרה כדי להתמקד בקריירה עצמאית.

ארמני בנה אחוזה באיים הקאריביים של אנטיגואה וב-2001, ציין הירחון פורבס את ארמני כאחד ממעצבי האופנה המצליחים ביותר, והעריך את הונו בכ-1.7 מיליארד דולר. בינואר 2007 ארמני שידר בשידור ישיר באינטרנטמייצג אופנה בתפירה איכותית, ובכך היה מעצב האופנה הראשון שעשה שימוש כזה ברשת האינטרנט.

חברת Giorgio Armani S.p.A

חלון ראווה בחנות ג'ורג'יו ארמני בהונג קונג

בשנת 1974 ייסד ארמני, יחד עם שותפו לחיים, סרג'יו גלאוטי, את חברת האופנה Giorgio Armani S.p.A במילנו, עם הון בסיסי של 10,000 דולר. בשנה הראשונה להיווסדה עסקה החברה בעיצוב ובייצור בגדי גברים בלבד ואחר כך החלה לעסוק אף באופנת נשים. בגדיו של ארמני לנשים התאפיינו בכך שההשראה לעיצובם התבססה על בגדי הגברים אותם עיצב, הוא אף השתמש באותם בדים אשר שימשו לבגדי הגברים. החליפות שעיצב לנשים היו בסגנון אלגנטי צנוע והצטיינו בגזרתן המדויקת ובתפירה קפדנית. ב-1985, נפטר גלאוטי ממחלת האיידס וארמני המשיך בהובלת החברה לבדו.

ארמני עיצב את התלבושות לסרט ג'יגולו אמריקאי, שיצא לאקרנים ב-1980, ודמותו של ריצ'רד גיר לבוש בבגדי ארמני, היווה מקדם מכירות גדול לאופנת החברה בארצות הברית ובעולם. ההצלחה הביאה לשיתוף פעולה ארוך טווח בין ארמני ויוצרי הסרטים, וארמני עיצב את בגדי השחקנים למעל 100 סרטים אמריקאים, בהם הבלתי משוחדים שיצא בשנת 1987. לתדמיתה של החברה הוסיפה אף העובדה כי ידוענים דוגמת ז'קלין קנדי-אונאסיס ומיק ג'אגר בחרו להתלבש בבגדי החברה. בסוף שנות ה-90 החלה החברה מייצרת ומשווקת בגדי ספורט ובגדי יום-יום באמצעות חברת סימינט (Simint). השוק הגדול ביותר למוצרי החברה הוא בארצות הברית שם נמכרים מוצריה בלמעלה מ-12,000 נקודות מכירה. בשנת 2003 הוערך שוויה של החברה בלמעלה מ-3 מיליארד דולר.

במאה ה-21 החלה חברת ארמני לפעול בתחום האופנה העילית, תחת המותג Armani Privé, וערכה תצוגות אופנה בשבוע האופנה העילית בפריז. בניגוד לרבים מן המותגים הגדולים בתחום האופנה, הנמצאים בבעלות חברות אחזקות גדולות ואשר חלק ניכר מהכנסותיהן בא מהענקת רישיונות ייצור למותג, חברת ארמני היא בבעלותו הפרטית של ג'ורג'יו ארמני ואת רוב מוצריה היא מייצרת במפעלי החברה.

ארמני היה מעצב האופנה הראשון אשר הכריז כי חברתו לא תעסיק דוגמניות עם מדד מסת גוף פחות מ-18 BMI, זאת לאחר מותה של הדוגמנית אנה קרולינה רסטון בשנת 2006, לאחר שהרעיבה עצמה למוות עקבאנורקסיה נרבוזה‏‏‏

בשנת 2000 הקים ארמאני את חברת ארמאני קאזה העוסקת בתחום עיצוב הבית ומספקת ריהוט ומטבחי יוקרה, אביזרים, בדים ותאורה. בשנת 2008 יסדה החברה ביחד עם חברת מטבחי DADA האיטלקית קו מטבחים בשם ARMANI DADA, המציג מטבחים בעיצובו של ארמאני. המטבחים נמכרים אך ורק בחנויות של חברת ארמאני. בשנת 2011 חברה החברה לחברה ספרדית המייצרת את חדרי האמבט של המותג ROCA וארמאני עיצב קו של חדרי אמבטיה. החזון של ארמאני הוא לספק עיצוב ביתי הנותן תחושת אינטימיות בלא לוותר על אלגנטיות ותחכום יוקרתי. לארמאני קאזה חנויות ב-40 מדינות, בהם ארצות הברית וישראל. חברת ארמאני הייתה אחראית לעיצוב הפנים של פרויקט העיר בלבן בנווה צדק‏.

החברה עוסקת כיום בעיצוב ובייצור מוצרים מסוגים שונים, הכוללים דברי לבוש, קוסמטיקה, בשמים, מוצרי עיצוב פנים, תכשיטים, משקפיים ושעונים. המוצרים משווקים תחת מספר מותגים: Giorgio Armani, Armani Collezioni, Emporio Armani, Armani Jeans, Armani Junior, Armani Exchange A|X, וכן Armani Casa. מכירות החברה לשנת 2005 הסתכמו בסך 1.69 מיליארד דולר. אך עד היום מכירות בגדי אופנה מהווים חלק מרכזי במכירות החברה.

חברת ארמני מתכננת בשיתוף פעולה עם חברת נכסי אמאר (Emaar Properties) מדובאי, לפתוח רשת בתי מלון ואתרי נופש מהודרים במספר ערים גדולות בעולם. החברה מפעילה כבר רשת של בתי קפה, מסעדות ומועדוני לילה ברחבי תבל.

ארמני הוא הבעלים של קבוצת הכדורסל ארמני ג'ינס מילאנו.



איב סן-לורן


דף הפתיחה של ysl.com, החנות המקוונת של איב סן-לורן, במהלך יוני 2008, לאחר מותו של מייסד החברה: "ארגון איב סן לורן כולו המום לאור החדשות לגבי מותו של אדון איב סן לורן. גאונותו שאין שני לה, הביאה לשינוי מהותי בעולם האופנה והותירה בו חותם אשר לא ניתן לחקותו. נעצבנו עמוקות מלכתו ואנו מרכינים ראשנו לנוכח המורשת האדירה שהוא מותיר בידינו... וולארי הרמן, מנכ"ל איב סן לורן".
סמליל המותג הנושא את שמו של סן-לורן

איב אנרי דונא דייב מתיו-סן-לורן (בצרפתיתYves Saint Laurent;‏ 1 באוגוסט 1936 - 1 ביוני 2008) היה מעצב אופנה צרפתי שנחשב לאחד מגדולי מעצבי האופנה במאה ה-20.

סן-לורן היה אחד מן המעצבים המובילים הן בתחום האופנה ללבישה מוכנה והן בתחום התפירה העילית. הוא היה פעיל בראש בית האופנה שלו מ-1961 עד 2002 ונפטר בפריז ב-2008.

ביוגרפיה

סן-לורן נולד למשפחת מתיישבים מצרפת באוראן שבאלג'יריה, כשהייתה זו קולוניה צרפתית. הוא עזב את ביתו בגיל 17 והחל לעבוד בבית האופנה של כריסטיאן דיור. זמן קצר לאחר שהחל להצליח, גויס סן-לורן לצבא צרפת במהלך מלחמת העצמאות של אלג'יריה. לאחר 20 יום של לחץ בהם בין היתר הוא חוה זובור, אושפז סן-לורן בבית חולים פסיכיאטרי. הטיפול הפסכיאטרי שלו כלל בין היתר גם נזעי חשמל.

ב-1962, כאשר החלים סן-לורן מהתמוטטות העצבים שחוה, הוא עזב את "דיור" והקים מותג משלו בשם "YSL". הוא התפרסם בשל השימוש והעיבוד של המראה הביטניקי לאופנה עילית. מאוחר יותר הפכו חליפות טוויד, מכנסיים בעלי צללית ארוכה וצמודה, מגפיים גבוהים לסימני ההיכר של בית האופנה שלו. אחד מהישגיו הבולטים הינו הכנסתם לאופנה של חליפות המכנסיים לנשים באמצע שנות ה-60, פעולה אשר ללא ספק חוללה שינוי בלבוש הנשים המערביות מאז. סן-לורן היה מעצב האופנה הראשון שהעסיק דוגמניות שחורות לתצוגות האופנה שלו.

ב-1983 קיבל סן-לורן תואר כבוד ממוזיאון המטרופוליטן לאמנות והיה למעצב האופנה הראשון המקבל אות זה בעודו בחיים.

ב-1 ביוני 2008 נפטר איב סן-לורן מסרטן המוח בביתו בפריז.



בולגארי

 
בולגארי
Bulgari logo.svg
שנת הקמה: 1884
משרד ראשי: רומאאיטליה
מייסדים: סוטירוס בולגאריוס
אנשי מפתח: פרנסיסקו טראפאני
פאולו בולגארי
הכנסות: 1.069 מיליארד אירו (לשנת 2010)
רווח: 38 מיליון אירו
עובדים: 3,815 (2010)
חנות בולגארי במילנו

בולגארי (באנגליתBulgari) הוא בית אופנה איטלקי וחברה לייצור תכשיטים, שעונים ובשמים. החברה כיום מונה למעלה מ-300 חנויות ברחבי העולם.

היסטוריה


סוטירוס בולגאריוס החל את עבודתו כצורף תכשיטים בכפר קטן בו חי באפירוס. ב-1877 עזב כדי לנסות מקומות אחרים ובשנת 1881 הגיע לרומא שם לאחר שלוש שנים פתח את חנותו השנייה ברחוב ויה סיסטינה. לאחר מכן הוחלפה חנות הדגל של החברה לרחוב ויה קונדוטי בשנת 1905 עם עזרה משני בניו, קונסטנטיניו וג'ורג'יו.

במהלך מלחמת העולם השנייה החביאו קונסטנטיניו ואשתו שלוש נשים יהודיות זרות בביתם. על המעשה הזה הם קיבלו את התואר חסיד אומות העולם ב-31 בדצמבר 2003 בטקס שנערך במוזיאון יד ושם בירושלים. לאחר מותו של קונסטנטיניו בשנת 1966 עברה שליטת החברה לבנו ג'אני שהיה שותף יחד עם דודניתו מרינה.

בתור מנכ"ל החברה פתח ג'אני בתחילת שנות השבעים חנויות ברחבי העולם במקומות מרכזיים כמו ניו יורק , ז'נבהמונטה קרלו ופריז. בשנת 1987 התפטר מתפקידו ומכר את חלקו בחברה לאחיו ניקולה ופאולו. בתחילת שנות התשעים הוציאה החברה קו בשמים משלה על מנת להרחיב את מוצרי החברה מתכשיטים ושעונים.

בשנת 2004 נפתח המלון הראשון של החברה שנקרא "Bulgari Hotels & Resorts" ונפתח במילאנו. בשנת 2006 נפתח מלון נוסף בבאלי ובשנת 2012 נפתח מלון בלונדון.

ב-6 במרץ 2011 רכש תאגיד הענק LVMH את חברת בולגארי בסכום של 6.01 מיליארד דולר.



ורסצ'ה


ורסצ'ה
VersaceLogo.png
שנת הקמה: 1978
משרד ראשי: מילאנואיטליה
מייסדים: ג'אני ורסצ'ה
אנשי מפתח: סנטו ורסצ'ה
דונטלה ורסצ'ה
הכנסות: 340 מיליון אירו (לשנת 2011)
עובדים: 500

ורסצ'ה (באנגליתVersace) הוא בית אופנה וחברה איטלקית. החברה הוקמה על ידי ג'יאני ורסצ'ה בשנת 1978.

היסטוריה

ורסצ'ה פתח את חנותו הראשונה במילאנו בשנת 1978 והחנות הפכה להצלחה מיידית. כיום ורסצ'ה הוא מבתי האופנה המובילים בעולם. בשנת 1994 השיק ורסצ'ה את קולקציית השעונים הראשונה של המותג. בשנת1997 נרצח ורסצ'ה על ידי אנדרו קונאנן. אחותו דונטלה ואחיו סנטו תפסו פיקוד והפכו למנהלים הראשיים של החברה. בתה של דונטלה, אלגרה ורסצ'ה, היא הבעלים של 50 אחוז מהחברה כמו שרצה ג'יאני בצוואתו. המותג עצמו מורכב מקווי אופנה שונים הפונים למגזרים שונים אך ביחד מרכיבים את המותג הכולל. בנוסף לביגוד ואביזרי אופנה המותג כולל גם מלון שנקרא "Palazzo Versace" שנפתח בשנת 2000 באוסטרליה. מלון נוסף עתיד להיפתח בדובאי בסוף שנת 2013. הקו המרכזי של המותג נקרא Versace Couture והוא כולל בגדים, תכשיטים, שעונים, מוצרי קוסמטיקה, בשמים, תיקים ורהיטים. בשנת 2010 נחשף מכשיר סלולרי שעוצב על ידי ורסצ'ה.

בית האופנה ידוע בקרב מפורסמים רבים כגון: אליזבת הרליג'ניפר לופזסינדי קרופורדקתרין זיטה-ג'ונסביונסה נואלסליידי גאגא, ואלטון ג'ון. הייחוד של ורסצ'ה מבתי אופנה אחרים הוא השימוש התדיר שלו במפורסמים בפרסומות שלו. חלק מהאנשים שהיו הפנים של המותג במהלך השנים היו מדונהבריטני ספירסכריסטינה אגילרהדמי מוראשטון קוצ'ר, ואיאן סומרהולדר. כיום הפנים של המותג היא השחקנית והדוגמניתג'נוארי ג'ונס.


ברברי (חברה)


תומס בורברי מייסד החברה ומעל דמותו פיסת הבד המשובץ אשר דוגמתו ושילוב צבעיו הפכו לסמלה המסחרי של החברה

בורברי (באנגליתBurberry) הוא בית אופנה עילית בריטי המייצר לבוש ועזרי אופנה. בורברי היא חברה ציבורית אשר מניותיה נסחרות בבורסה לניירות ערך בלונדון, סמלה BRBY, והיא מהווה חלק ממדד פוטסי (FTSE Index). קו האופנה של בורברי מוכר בזכות הבדים המשובצים הייחודיים לו ואשר הפכו לסמלו המסחרי. לחברה חנויות מותג וכן זכיינים ברחבי תבל והיא אף משווקת את מוצריה בחנויות אופנה כלליות. החברה אף מוכרת מוצריה בדואר באמצעות קטלוג ובבעלותה אף קו בשמים הנושא את שם המותג. החברה נושאת בתג מינוי מלכותי של אליזבת השנייה, מלכת הממלכה המאוחדת וכן של צ'ארלס, נסיך ויילס. אחד המוצרים המוכרים ביותר של בורברי הוא תיקי היד של בית האופנה.

היסטוריה

מודעה של ברברי למכירת חליפות גברדין, ב-1908
תיק יד מתוצרת בורברי ועליו הדפס הבד המשובץ הייחודי לחברה וכן לוגו החברה: אביר על סוס דוהר

בורבורי נוסדה בשנת 1856 כאשר תומאס בורבורי (1835-1926), צעיר בן 21 אשר עבד כשוליה אצל סוחר בדים, פתח חנות משלו בבייסינגסטוק, עיר בצפון מזרח מחוז המפשייר שבאנגליה. עד לשנות ה-70 של המאה ה-19 החנות קנתה לעצמה שם כמתמחה בייצור בגדים שנועדו לפעילויות בחיק הטבע. בשנת 1880 המציא בורבורי את בד הגברדין, בד חזק ועמיד לפגעי מזג האוויר, לצד היותו אוורירי ונוח. בשנת 1888 הוענק לבורבוריפטנט על בד הגברדין.

בשנת 1891 פתח בורבורי חנות ברחוב Haymarket בלונדון, אשר פועלת עד עצם היום הזה ובניינה משמש היום כמטה החברה. בשנת 1901 נקבע לוגו החברה אשר נרשם כסימן מסחר: אביר הדוהר על סוס, והמילה הלטינית Prorsum, אשר משמעותה "קדימה". בשנת 1911 סיפקה החברה את ציודו של רואלד אמונדסן במסעו לקוטב הדרומי ובשנת 1914 סיפקה ציוד לארנסט שקלטון אשר הוביל את משלחתו בחציית אנטארקטיקה.

בשנת 1914 מונה בורברי לספק רשמי של משרד המלחמה הבריטי, קודמו של משרד ההגנה, למדי חיילים המתאימים לשדה הקרב ובפרט לתנאי מלחמת חפירות. לצורך כך עיצב בורברי "מעיל חפירות" (באנגלית: trench coat; ולעתים אף בעברית: "טרנץ' קואט"). עם תום מלחמת העולם הראשונה הפך מעיל החפירות ללבוש אופנתי לאזרחים‏[1]. דגם הבד המשובץ, הייחודי לבורברי, עוצב בתחילה כבטנה למעילי החפירות בשנות ה-20. בין היתר לבש את המעיל המפרי בוגרט בסרט קזבלנקה ופיטר סלרס בסרט הפנתר הוורוד. בשנות ה-30 אף עיצבה חברת בורברי בגדי טייסים. דגם הבד המשובץ, על צירוף צבעיו הייחודיים, נרשם כסימנה מסחרי של החברה בשנת 1967 ומופיע על מגוון רחב של בגדים ואביזרי אופנה מתוצרתה, בהם מטריותצעיפים, תיקים ומזוודות.

בורברי הייתה חברה עצמאית עד לשנת 1955 כאשר נקנתה על ידי חברת Great Universal Stores. החברה הפכה ציבורית ומנייתה החלה נסחרת בבורסת לונדון בשנת 2002. בשנת 2005 מכרה חברת Great Universal Stores את שארית מניותיה בחברה.